הכרותי לעומק עם גרמניה תחילתה עוד בשנת 1980 עת זכיתי למלגה שהוענקה לי בשעתו על ידי מכון גתה. עוד באותו עשור, כשהיא אז עדיין מחולקת, פגשתי לראשונה גם את ברלין, זאת במסגרת משלחת עיתונאים. הצצתי, נסערתי, בהדרגה אף התמכרתי. מאז 2009 גם הפכתי אותה למוקד פעילותי תוך שאני מחלק זמני בין תל אביב צפון (סתיו/חורף) לרובע פרידריכסהיין שבצידה המזרחי של ברלין (אביב/קיץ). צרפו לשתי אלה אהבה נוספת והיא פריס והנה לכם משולש הזהב שלי.

ראשיתי בחדרה 1951 והיא גם תבנית נוף ילדותי. אני בוגר הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי העברי בחיפה. טקס הסיום של המחזור התקיים בצהרי היום שבערבו נחת האדם על הירח. את שרותי הצבאי עשיתי בחטיבת גולני, באוקטובר 1973, בהיותי מפקד פלוגה, נפצעתי בשלב ההבקעה אל תחום סוריה ונדרשתי, עד שעמדתי שוב על רגלי, לפרק ממושך של אישפוז ושיקום. בעלומי הייתי אלוף הנוער בריצת 800 מ'.

אודות אביחי בקר

אני מוסמך החוג ללימודי בטחון באוניברסיטת ת"א כמו גם בוגר בהצטינות של החוג להיסטוריה של עם וארץ ישראל. במרוצת השנים 2004-1983 הייתי עיתונאי בעיקר בשורות 'העיר', 'חדשות' ו'הארץ', בין שיאי התקופה זכיתי ביום העצמאות 1998 בפרס פרלמן ליצירה עיתונאית נבחרת בתחום צבא ובטחון. כמו כן אני חתום על 'אינדיאנים על גבעה 17', ספר המתמקד בפרשת קרב החרמון ולהבדיל על המהדורה הראשונה של 'עכבר העיר ברצלונה', זאת עוד קודם שהפכה למוקד תירות עולמי.

לצד כל אלה אני חובב מסעות אתגריים. מאחורי שביל ישראל, שביל רמת הגולן, שביל עמק המעינות, שביל רמת מנשה וטרם נאמרה המילה האחרונה. באירופה מוליכות אותי הרגליים לאנגליה, לשוויץ ובעיקר לחבל טירול שבאוסטריה אליו אני עולה לרגל מדי שנה. באשר לתירות עירונית אני כאמור מתמקד בברלין. על כל השאר ועוד הרבה כשנפגש.

ברלין

כתבו עלי בעיתון

מתוך הירחון בלייזר – מהדורת נובמבר 2007