השיבה לברלין

החזרה לברלין אחרי הפסקה ארוכה כל כך שנגרמה מחמת הקורונה היא לי ארוע מרגש.

הרבה תמורות עברו על ברלין בשנתיים וחצי שזו נמנעה ממני: 

נחנך נמל התעופה שהחליף את שני קודמיו, נפתחו 3 תחנות מרהיבות של הרכבת התחתית, ה'הומבולט פורום' החל פעולתו, חלקו של פרידריכשטרסה הפך למדרחוב, ה'נויה נציונל גלרי' עבר התחדשות, עד כאן רק רשימה חלקית. 

עיקרו של דבר שהעיר התרווחה אחרי שפסקו העבודות שהפכו אותה למחפורת אחת ענקית דוגמת תל-אביב. מדי סיבוב מתגלים לעיני עוד ועוד שינויים בנוף אלא שעל פניו לא כולם מרנינים. כך למשל חיבבתי עד מאוד את היכל הבישול ' 'Kochhaus' רבים ממטיילי עלו איתי לשם לרגל והפכו אף הם אוהדים, אך לא עוד. 

אני ניצב אל מול המקום ומשהו פה לא מסתדר לי. היתכן שטעיתי בכתובת? מתברר שלא אלא שהשלט שבחזית מכריז Viani. נכנס לצורך התרשמות, אומנם מה שהיה כבר לא יהיה, אבל נאה המעדניה האיטלקית. מאוד אפילו. עוד זה מדבר וזה בא, מסעדה אהובה נסגרה, ארבע מחמשת הפטיסרי המדורגים אצלי בצמרת צימצמו פעילות, בין אם ביטלו את אגף בית הקפה והם מסתפקים במכירה בלבד או להבדיל עברו מיום מנוחה יחיד בשבוע לשניים ואף יותר. 

כדי להתמצא במבוך ולהתעדכן במתרחש נדרשת לא מעט עבודת רגליים אלא שבמקרה זה שכרה בהחלט בצידה. אין אמצעי יעיל יותר מלהכיר את ברלין לעומקה מאשר לשוטט לאורך ולרוחב חוצותיה כנאמר 'קום והתהלך בארץ...'. מספר ההפתעות הצפויות לתייר שיעז לחרוג מהמסלולים השגרתיים, העמוסים לעייפה בדומיו, הוא לאין שעור ואפשר שמפגשים אקראיים אלה עוד עשויים להיות שיאו של הביקור.